כשלמדתי בביה״ס היסודי תמיד הרגשתי בר מזל שאני עשיר במשפחה. עם שני הורים, שתי אחיות, שני סבים, שתי סבות ושלוש סבות גדולות. לפני כשבוע הפכתי לקצת פחות עשיר במשפחה, כשסבא חיים, אבא של אמא שלי, נפטר. זה עצוב וזה מוזר וככה נחתמת שנת הלימודים הזו שאחד מהדברים בהם התאפיינה הוא פרידות. וזו הכואבת ביותר.
סבא שלי היה איש של משפחה. הוא היה איש רגיש ושמח, היה מחמיא לנו על הכשרונות וגרם לנו להרגיש מיוחדים. הוא החמיא תמיד לאמא שלי על האוכל שהיא מכינה (בצדק. הוא הכי טעים), לי ולאחיותיי על מה שאנחנו לומדות ועושות. הוא גם מאוד אהב את הקינוחים שלי.
סבא שלי לא היה אמן אבל תמיד אהב כל מה שקשור באמנות ובמוזיקה. פעם השמעתי לו קטע שרציתי לנגן והופתעתי כשדיבר על הנגינה של הכנר בהקלטה, דיבר על כל מיני דברים שאהב יותר ופחות בנגינה שלו, עם שמות של מושגים שלא ידעתי איפה למד.
ובכלל סבא שלי היה דעתן. הוא היה דעתן והיה וכחן. הוא מהאנשים שאהבו להתווכח. שלא נהנים מלצדוק, אפילו אם הם עקשנים ובטוחים שהם צודקים, אלא נהנים מהויכוח.
עצוב היה לי לראות בשנה האחרונה בעיקר את הבריאות שלו שהתדרדרה, בעקבות עישון ברוב חייו. בתור ילד תמיד רציתי שהוא יפסיק לעשן. בסופו של דבר הוא הפסיק אבל בגיל מאוחר מדי והבריאות שלו כבר מאוד התדרדרה. האדם השמח שהכרתי הפך בחודשים האחרונים למתוסכל מאוד. הוא עדיין היה הוא, אבל אחר. וזה עצוב נורא.
בבית הספר היסודי ביקשו ממנו להכין עבודה על ארץ המוצא שלנו, או אחת ממנה. אני בחרתי בלבנון. כשלמדתי על לבנון התרגשתי לקרוא עליה, בעבודה כתבתי על כמה שאני רוצה לטייל בה וצירפתי מתכון לסמבוסק: הבורקיטס היהודים-ספרדיים שאכלו בלבנון עם גבינה צפתית קשה. עד היום אני חולם על לבקר בלבנון, מקווה ליום שבו אוכל לחזור לבקר במקומות שמהם הגיעה המשפחה של אמי.
בארוחות החג שאכלנו עם המשפחה של אמי דאגתי להכין גם קינוח פרווה אחד לפחות שיוכלו לאכול אחרי הארוחה. את הקינוחים הערביים החלביים אכלנו פחות מפני שלא היו הרבה הזדמנויות להכין אותם ולאכול אותם אחרי ארוחה בשרית. עם הזמן למדתי איך להשתמש בסוגים של חלב צמחי ובשמנת צמחית בדרכים שונות, והשתפרתי בהכנת קינוחים נטולי חלב. אחד מהם שסבא שלי אהב במיוחד היה האורז בחלב שבסוף גם בשבועות הכנו בגרסה הטבעונית שלו.
את לילות לבנון או לילות ביירות לא הכרתי עד השנה וגם לא טעמתי. אבל הקינוח נשמע לי נהדר: פודינג סולת ומעליו שכבת קצפת או מלבי עם סירופ סוכר ופיסטוקים, והכל בבושם של מזהר ומסטיקה. לארוחת השבת שהיתה בשבעה, לכבודה הגעתי לארץ לכמה ימים, רציתי להכין קינוח. פרווה כמובן, אבל טעים ויפה. וחשבתי שסבא שלי היה בטח אוהב מאוד את לילות לבנון.
את הסולת הכנתי עם תערובת של חלב שקדים וחלב קוקוס. את הקצפת הכנתי מקרם קוקוס. אחרי שטעמתי אותה חשבתי שיהיה עדיף להכין קרם מלבי ולקפל אליו קצפת, וזה מה שעשיתי. את הקינוח בישמתי במזהר (מי פריחת הדרים) ובמסטיקה-שרף עץ אלת המסטיק. תבלין מיוחד ויקר עם ניחוח מדהים.
הקינוח יצא נהדר. כל המשפחה נהנתה. וליאור, אחותי הגדולה, אמרה לי שכשהיא טעמה אותו היא חשבה שסבא היה אוהב אותו. ושמחתי שהיא גם חשבה ככה, והייתי עצוב שהוא לא טעם את זה גם.
- פודינג סולת: שמנו את שולי התבנית בחמאה, שמן קוקוס או שמן צמחי. חממו את החלב הצמחי, הוניל, המסטיקה והסוכר עד להמסה. הגבירו את האש ותוך ערבוב חממו לרתיחה. הנמיכו לאש בינונית והוסיפו את הסולת בהדרגתיות תוך ערבוב. בשלו להסמכה.
- הסירו מהאש והוסיפו מזהר. מזגו את הקרם לתבנית או לרינג. ישרו לשכבה אחידה וצננו. העבירו למקרר להתייצבות.
- קרם מלבי: ערבבו את קרם הקוקוס, אבקת הסוכר והמסטיקה בסיר. המיסו את הקורנפלור והאינסטנט פודינג ב50 מ"ל חלב צמחי. חממו את החלב בסיר וכשהוא מתחיל להתחמם הוסיפו את תערובת הקורנפלור. תוך ערבוב מתמיד בשלו את הקרם עד להסמכה. הסירו מהאש והוסיפו מזהר.
- אם תרצו קרם מלבי תוכלו למזוג עכשיו את המלבי על הסולת ולהעביר לייצוב במקרר. אם תרצו קרם במרקם שיותר מזכיר קצפת, צננו לחלוטין את המלבי. העבירו למקרר.
- הקציפו את השמנת הצמחית. פתחו את המלבי הקר בערבוב. הוסיפו לו כף של קצפת וערבבו. לאחר מכן, הוסיפו כמה כפות של קצפת בקיפול. סביר להניח לא תצטרכו את כל הקצפת. הוסיפו בזהירות רק עד לקבלת מרקם רק ואוורירי: המנעו מכמות גדולה של שמנת צמחית.
- העבירו את הקרם לפודינג סולת וישרו. העבירו ליצוב של כמה שעות במקרר.
- סירופ סוכר: ערבבו בסיר קטן את כל המרכיבים. הביאו לרתיחה ובשלו עד שהוא מצטמצם מעט. צננו לפני ההגשה.
- הגשה: פזרו פיסטוקים על הקינוח, או על פרוסות מהקינוח. מזגו על כל פרוסה מסירופ הסוכר והגישו עם הסירופ בצד, למקרה שתרצו להוסיף מעט.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
אל תתבישו לשאול שאלות או לשתף אם הכנתם/ן!